יום שלישי, 7 בספטמבר 2010

מהפיכת התקשוב מורידה מהלך- המורה חוזר למרכז

.,
סוף סוף, כמו שאומרים, רואים את האור בקצה.
שנים ארוכות חיינו באשליה שהטכנולוגיה - טכנולוגית המידע והתקשורת היא חזות הכל. היא תחלצנו מהצרה המכונה בפינו- חינוך. אך לא עוד.
שנים ארוכות אמרו לנו שהמחשב בכתה יעשה נפלאות, התלמיד הרדוד, שעולמו נע בין קטנטנות ספרדיות, להישרדות ואח גדול ואחות קטנה, יגלה לפתע את נשגבות הידע, הסקרנות, הרצון להבין כחלק אימננטי בתשוקה לחיות.  או אז, המחשב הפייסבוק, היו-טיוב והויקיפדיה, יהפכו את ההתנסויות מגיל 10 בעישון טבק, גראס וכימיה גרועה מאלה, לטפלים. הזלזול העמוק ברווחת השני, האלימות הבלתי נתפסת נגד האחר תיכחד. או אז האלכוהול כבר לא ימשוך מי יודע; או אז העולם הצר והרדוד, של אני ואפסי עוד, יפתח לעולם, וכל כולו יהיה פתוח להכיל ולהיכלל, להבין עצמו, לדעת מה טוב לו, מה מעצים, מרומם, ומה פוגם ומפיל ומטביע, וגורם לנזק בלתי הפיך להמשך החיים.


כמובן שזה לא קרה, ההפך.


גם עם טכנולוגית המידע והתקשורת הפכו ילדינו הרכים, גדיים תמים וכסילים, לתישים ועיזים גדולים, רדודים, ללא שיכות, ללא אג'נדה שחורגת מהטבור ומטה, וחלומות שווא של דוגמנית, זמר וסופראגו, שמוצאים עצמם בבגרותם ללא יכולת פרנסה הולמת, וללא יכולת ביטוי לכשרונות ויכולויות שפעם היו חבויים בהם.
כמובן שלא כולם. חלק הולך וגדל של נוער נפלא מרים את הראש מעל הביצה, שאנו, המבוגרים, המחנכים הנחנו לה להיקוות תחת הרגליים, והיא הופכת לים מטביע כל.
בתירוצים שהיו מביישים ילדים בני 8, הנחנו להתפוררות מוסרית, חברתית, ואישית: תרצנו זאת במושגים כמו "עידן חדש", בו על כל איש לעשות כל שידבנו ליבו, יתפתח כדרכו לתיש/עז  בור, שכל עולמו זו בועה של עצמו, אגואיסט שיודע רק לקחת.
לא ננחה, לא נראה דרך, כי "הם יודעים הכל יותר טוב מאיתנו". הנחנו לעצמנו בפחדנות שלא מביישת שפני סלע, להפסיק לחלום, להתוות דרך, לדרוש עמידה בערכי יסוד של חברה אנושית חפצה חיים. לא למסרים בהירים, כי אם לעמימות, לפרשנויות אינספור, לאי מתן סקלה של סדרי עדיפויות, מה חשוב יותר, מה בונה יותר, ומה הורס. וכל אלה רק כדי להסתיר בעצם אימפוטנטיות של מבוגרים, ששכחו שתפקידם להתוות ולשמור על חברה שפויה שחפצה חיים.


חלק הולך וגדל של נוער נפלא מאס בכך, ובצדק. חלק הולך וגדל של נוער נפלא הולך להקים בעצמו מה שאנו, המבוגרים והמחנכים כבר שכחנו. אבל זו עדיין טיפה בים.


כשאנו מסתתרים אחר שמרנות הגובלת בפתטיות של "חינוך של פעם", ומצד שני בחזיונות שווא עתידניים בה אין צורך במורים, כשהילדים לומדים בעצמם מעצמם באמצעות טכנולוגית המידע והתקשורת -הסרנו אחריות על עתיד ילדינו.


הגיע הזמן לשים להפקרות זו סוף. אלא אם נמשיך להניח כן לצדקנות, לגלגול עיניים באידאולוגיות של מי אנחנו שנחנך, שיכרסמו בנו עד לשורשים וניפול כולנו.


לא, הפתרון הוא לא לחזור לבולשביזם של מעמד עליון צר היודע מה העם הנחוּת צריך, כשהדמוקרטיה מכסה מלמעלה על התנהלות מושחתת ולא מוסרית זו. לא לחזור למקום בו מעמד שליט יודע מה הילדים צריכים, מה העם צריך, ולכפות אג'נדה מתנשאת ומתעלמת מציבורים אחרים בחברה. לא לחזור לחמדנות השליטה והכח, השררה והשרירותיות.


הפיתרון הוא לקיחת אחריות חברתית של כל אחד ואחד מאיתנו, ולו במסגרת העבודה במקצוע בו כל אחד ואחד מאיתנו רכש ועוסק בו כעת. 


הפתרון הוא בחינוך, בו המורה הוא במרכז. אך הפעם מורה מקצועי, שבאמצעות טכנולוגית המידע והתקשורת הוא מזמן לתלמידים מסגרת לימודית של סיפוק סקרנות, ערוץ ליצירתיות, ליזמות, לצד הנחיה, דחיפה, עידוד בלתי פוסק, הובלה אם צריך, כשהטכנולוגיה מהווה פלטפורמה אידיאלית לשם כך.
דברנו רבות על מורה מקוון כיוזם בהוראתו "קהילה מבנה ידע".  קהילה לומדת בה במורה קונסטרקטור הלמידה, מנהל העבודה, כשהלמידה נעשית בדרך כלל על ידי התלמידים, בעצמם. אבל בנוכחות מלאה של המורה. הוא מתערב כשצריך, מנחה, ומתווה דרך מדויקת לאלה שאין בכוחם, עדיין, להתוות בעצמם, באחריות אישית אתה דרך.
הטכנולוגיה פותחת צוהר ענק, מענה לסקרנות אמיתית, לעידוד ופיתוח אישיות, אך כשהמורה במרכז. מורה ששם את התלמיד במרכז העשייה, מנקודת מוצא של חוזק, מתוך עוצמה פנימית, וגיבוי חיצוני איתן של החברה כולה.


מהפיכת התקשוב מורידה מהלך. חוזרים "לדרך הישנה", בה המורה מוביל, מתווה, מאפשר לבעלי כנפיים רחבות להמריא אל-על, ומהווה תמיכה, יד גדולה שתומכת ומרימה לאט, לאלה עם הכנפיים הקטנות יותר, החלשות.


ולאלה ואלה מאפשרת הטכנולוגיה, באמצעות המורה המקוון, הבשל, המודע לעצמו, המוסרי, המהווה דוגמה אישית, ולא צל חיוור של איש/ה מוכה ומושפל הן על ידי מערכת החינוך, והן על ידי ההורים והתלמידים.


מהפיכת התקשוב מורידה מהלך. הכלים הטכנולוגיים השיתופיים הם נפלאים למורה נפלא, במרכז, שיודע ומבין ומכוון, ומאפשר. נמצא, שהמהפכנים הגדולים בככר השוק, הטכנולוגיים העתידנים, החדשניים,הופכים כיום ללא הרלוונטיים האמיתיים בשלהיי 2010. עד כה לא העזנו לפצות פה בצילם, במיוחד כשהם פתחו אותו (ושכחו מזמן לסגור), כי הרגשנו קטנים ולא מבינים. אצלם מקור הכל התחיל והווה רק בטכנולוגיה, והם מנופפים בגסות ואף בחוצפה של אלה היושבים על הגדר ומחוצה לה, על אזלת היד של החינוך, על אי הרלוונטיות של מערכת החינוך על רבדיה, ורק הטכנולוגיה היא חזות הכל . הבטנו בהכנעה בלהג הבועט במוסכמות החברתיות והחינוכיות בפרט, והנה הוא הופך יותר ויותר ללא רלוונטי, וודאי לא מישהו שיש להקשיב לו.  החברה חזקה יותר מלהג מתנשא בחסות חדשנות טכנולוגית עתידנית. הבנו. בחיי שהבנו.
ומי הופך יותר ויותר לרלוונטי של אמת? - המורה הישן והטוב, זה שכולנו כבר הספדנו, שחוזר למרכז, והפעם בגדול, כי רק בידיו המפתח לשינוי החינוך.


חינוך 2010 ואילך הוא קודם כל חינוך. הנחיה הובלה הנהגה של מורה מקצועי ומחנך כאמן שהחומר בידו הוא הלומדים. הטכנולוגיה היא הטכנולוגיה של 2010 ואילך, מופעלת ביד רמה ומקצועית על ידי מורה מקצועי, במערכת חינוך תומכת. מערכת שנותנת גיבוי, נחושה, אמיצה, שאיננה חוששת מהורים היסטריים ואלימים, שאי המסוגלות שלהם לשלוט בחייהם הם, ולחנך את ילדיהם, מושלך על המורים.  גיבוי ממערכת שאיננה חוששת מאיומים משפטיים ותקנות לא הגיוניות שרומסות, מעכבות ודורסות בשם אל "הצדק", שלעתים קרובות מדי מעוות ואבסורדי, שלמענו יש להקריב את כולנו.


די עם הרפיסות, אי ההבנה, ההתבטלות מול מלהגי טכנולוגיה, המוליכים שולל את עצמם ואת החברה בחזיונות השווא טכנולוגיים, ובדמגוגיה ללא הכיסוי.


מהפיכת התקשוב מורידה מהלך כדי לסייע לחינוך יהיה שפוי, יעיל, נושא פרות, בחברה שפויה עם אג'נדה מוסרית ומסרים אישיים, חברתיים ותרבותיים בהירים. חברה מכילה ומבטאת רב תרבותיות, רב-לאומיות, רב ג'נדריות, קושרת ומאגדת.
לטכנולוגיה בחינוך תפקיד חיוני במשימה זו, בתנאי שניתן למורה לעשות את מלאכתו,  נגבה אותו, ונניח לו ולעשות שימוש בה כמנצח תזמורת חברתית בחברה עם עתיד, בסיס ועוצמה.


ויפה שעה אחת קודם.